ישראל יהודית
ארץ ישראל השלמה – זכותו של העם היהודי על ארצו
זכות זו אינה מתחילה בהחלטת האו"ם, אינה נובעת מחסדיהן של אומות העולם ואינה תלויה בשאלה איזו ממשלה מכהנת ברגע מסוים. היא נשענת בראש ובראשונה על תורת ישראל, וניכרת לאורך אלפי שנות היסטוריה יהודית, בממצאים ארכאולוגיים, במסורת הלאומית, בזיכרון ההיסטורי וברציפות הקשר של עם ישראל לארצו.
אנחנו מאמינים כי אי אפשר לנתק בין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. שלושתם חלק מסיפור לאומי אחד שהחל לפני אלפי שנים ונמשך עד ימינו.
התורה – יסוד זכותנו על הארץ
עוד לפני הקמת מדינה יהודית מודרנית, עוד לפני הציונות המדינית ועוד לפני שהעולם הכיר במושג "מדינת ישראל", עמדה ארץ ישראל במרכז תורת ישראל.
התורה מספרת על ההבטחה לאבות, על יציאת מצרים ועל חזרתו של עם ישראל לארצו. הארץ איננה מוצגת בה כאזור מקרי שבו התיישב העם היהודי, אלא כחלק מהייעוד הלאומי של עם ישראל.
אברהם הולך בארץ. יצחק חי בה. יעקב שב אליה. בני ישראל יוצאים ממצרים בדרכם אליה. התורה כולה רצופה בקשר שבין העם לבין הארץ.
תורת ישראל היא מקור יסודי לזהותנו הלאומית ולזכותנו על ארץ ישראל.
מי שמבקש להבין מדוע עם ישראל שב לארץ הזאת לאחר אלפי שנות גלות אינו יכול להתעלם מכך שבמשך דורות הייתה הארץ חלק בלתי נפרד מאמונתו, מתפילתו ומזהותו.
ההיסטוריה מספרת סיפור ברור
הקשר היהודי לארץ ישראל אינו רעיון שנולד במאה העשרים.
כאן התקיימו ממלכות ישראל ויהודה. כאן שכנה ירושלים, בירתו ההיסטורית והרוחנית של העם היהודי. כאן פעלו מלכים, נביאים וחכמים. כאן עמד בית המקדש, וכאן התפתח חלק עצום מן התרבות היהודית.
חברון, שילה, בית אל, שכם, ירושלים, יהודה, השומרון, הגליל והנגב אינם שמות זרים שהומצאו בדורות האחרונים. הם מופיעים שוב ושוב בסיפורו העתיק של העם היהודי.
גם לאחר חורבן הבית והגלויות, הקשר לא נותק.
יהודים המשיכו לחיות בארץ בתקופות שונות, לעלות אליה, להתפלל לכיוונה ולראות בה את מולדתם. בכל מקום שאליו הגיעו יהודים בגלות הם המשיכו לומר: לשנה הבאה בירושלים.
עם אינו שומר במשך אלפי שנים על שמות עריו, על שפתו, על תפילותיו ועל געגועיו לארץ מסוימת במקרה.
האבנים עצמן מעידות על הקשר
לצד המקורות וההיסטוריה, גם הארכאולוגיה חושפת שוב ושוב את עומקו של הקשר היהודי לארץ.
ברחבי הארץ נמצאו שרידי יישובים, ביצורים, כתובות, חותמות, מטבעות, מקוואות, בתי כנסת וממצאים מתקופות שונות של ההיסטוריה היהודית.
בירושלים ובסביבתה מתגלים ממצאים מתקופת ממלכת יהודה ומימי הבית השני. ברחבי יהודה ושומרון נמצאים שוב ושוב שרידים של התיישבות יהודית עתיקה. בגליל נמצאים בתי כנסת עתיקים וכתובות יהודיות. במצדה, בירושלים ובאתרים נוספים נמצאו מטבעות וממצאים מתקופות המרד היהודי ברומאים.
גם מקורות עתיקים שאינם יהודיים מזכירים את ישראל, יהודה ומלכיה ומחזקים את הידוע לנו על קיומו של העם היהודי ועל נוכחותו בארץ בתקופות קדומות.
הארכאולוגיה אינה המקור היחיד לזכותנו ואינה קובעת לבדה שאלות מדיניות של ימינו, אך היא מעניקה עדות מוחשית לדבר שקשה להתכחש לו:
העם היהודי אינו אורח בארץ הזאת. שורשיו טמונים עמוק באדמתה.
הציונות הייתה שיבה – לא כיבוש של ארץ זרה
כאשר יהודים החלו לשוב לארץ בהיקפים גדולים בעת החדשה, הם לא המציאו יעד לאומי חדש.
הם שבו למולדת עתיקה.
הציונות המדינית הפכה את הכמיהה העתיקה לתוכנית מעשית: עלייה, רכישת קרקעות, הקמת מושבות וערים, חקלאות, תחיית השפה העברית, הקמת מוסדות לאומיים ולבסוף חידוש הריבונות היהודית.
מדינת ישראל היא לכן לא תחילתו של הסיפור.
היא פרק חדש בסיפור שהחל אלפי שנים קודם לכן.
ארץ ישראל השלמה
ישראל יהודית תעמוד על העיקרון שלפיו לעם היהודי זכות על ארץ ישראל השלמה.
אנחנו איננו עם זר שמבקש חלק מארצו של עם אחר. אנחנו עם ששב למולדתו.
לא נבסס את טיעוננו רק על ביטחון, אף שביטחון חיוני.
לא נטען שאנחנו זקוקים לשטח כזה או אחר רק מפני שהוא מספק עומק אסטרטגי.
גם אילו לא הייתה קיימת שום סכנה ביטחונית, הקשר של העם היהודי לארץ ישראל היה נשאר בעינו.
הביטחון חשוב.
אבל הזכות קודמת לביטחון.
זכות שמחייבת גם מעשה
הכרה בזכותנו על הארץ אינה יכולה להישאר רק בספרים ובנאומים.
מדינה המאמינה בזכותו של העם היהודי על ארצו צריכה לבטא זאת במעשיה.
אנחנו נפעל לחיזוק ההתיישבות היהודית, לשמירה על אדמות המדינה, לחיזוק המשילות, לפיתוח תשתיות ולהסרת חסמים לבנייה.
נפעל לחיזוק ירושלים, יהודה ושומרון, הנגב, הגליל וכל חלקי הארץ.
נעודד עלייה יהודית ונפעל לכך שיהודים מכל העולם יוכלו לבוא לארץ, להשתקע בה ולהקים בה את ביתם.
כי הזכות על הארץ אינה רק זכות להחזיק בה.
היא הזכות לבנות אותה.
לא מתנצלים על הקשר שלנו לארץ
במשך שנים התרגל השיח הישראלי לעיתים להתחיל מהסוף: כיצד נסביר לעולם, מה יאמרו עלינו, ומה תהיה התגובה הבינלאומית.
ישראל יהודית מבקשת להתחיל מנקודה אחרת:
מה נכון? מה אמיתי? ומהי זכותו של עם ישראל?
אנו נכבד עמים אחרים ונקיים יחסי חוץ מתוך אחריות ושיקול דעת, אך איננו מוכנים שההיסטוריה שלנו תהיה תלויה באישורם של אחרים.
אומה שאינה מסוגלת לומר בביטחון מדוע הארץ שלה – תתקשה לאורך זמן להגן עליה.
הדור הצעיר בישראל צריך להכיר את הסיפור שלנו, ללמוד את המקורות, לבקר באתרי הארכאולוגיה, להכיר את תולדות הארץ ולהבין שהוא חלק משרשרת בת אלפי שנים.
לא מתוך שנאה לאחר.
מתוך הכרת עצמנו.
תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל
זוהי תפיסת היסוד שלנו:
תורת ישראל נתנה לעם ישראל את תודעת שליחותו ואת הקשר לארץ ישראל.
ההיסטוריה מתעדת את חייו של העם בארץ.
הארכאולוגיה חושפת את העדויות שהותירו כאן הדורות הקודמים.
והציונות בדורנו הפכה את הכמיהה העתיקה לשיבת עם ישראל לארצו ולריבונות מחודשת.
לאחר אלפיים שנות גלות, העם היהודי חזר הביתה.
תפקידנו איננו להתנצל על כך.
תפקידנו להמשיך לבנות, להתיישב, לחזק ולשמור.
ארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל – מכוח התורה, מכוח ההיסטוריה, מכוח הקשר הלאומי בן אלפי השנים ומכוח זכותו של עם לחיות במולדתו.
ועל הזכות הזאת אנחנו לא מוותרים.