כמה פעמים הצבעתם להבטחה וקיבלתם תירוץ?

בכל מערכת בחירות חוזר אותו טקס: המפלגות מפזרות הבטחות, המועמדים מצהירים שהפעם הכול ישתנה, והציבור מתבקש לתת בהם אמון פעם נוספת.

ואז הבחירות מסתיימות.

פתאום ההבטחה נתקלת ב״קשיים קואליציוניים״, התוכנית נדחית בגלל ״אילוצים תקציביים״, והרפורמה שהייתה דחופה לפני הבחירות הופכת ל״מורכבת״ ביום שאחריהן. פעם מאשימים את השותפים, פעם את הפקידים, פעם את היועצים המשפטיים ופעם מסבירים ש״זה פשוט לא הזמן המתאים״.

התירוצים משתנים. התוצאה נשארת אותה תוצאה: הציבור הצביע בעד מדיניות מסוימת, וקיבל משהו אחר.

הציבור אינו דורש קסמים

אזרחי ישראל מבינים שמדינה אינה משתנה ביום אחד. הם יודעים שיש אילוצים, התנגדויות, משברים ופשרות. איש אינו מצפה שכל בעיה תיפתר מיד.

אבל הציבור כן רשאי לצפות שנבחריו יילחמו באמת על הדברים שבשמם ביקשו את קולו.

פשרה היא לעיתים חלק הכרחי מהדמוקרטיה. אבל יש הבדל גדול בין פשרה שקופה, שמסבירים לציבור מדוע נדרשה, לבין ויתור שקט על הבטחות מיד לאחר הבחירות. יש הבדל בין מי שנאבק, מתקדם ומשיג חלק מן היעד, לבין מי שמשתמש בקושי הראשון כתירוץ להרים ידיים.

הבעיה איננה רק שהבטחה מסוימת לא קוימה. הבעיה היא שנוצרה תרבות פוליטית שבה למילים אין מחיר. אפשר להבטיח הכול לפני הבחירות, לשכוח הכול אחריהן, ולחזור כעבור ארבע שנים עם אותן סיסמאות בדיוק.

מי משלם על ההבטחות שלא קוימו?

האזרחים משלמים.

הם משלמים ביוקר המחיה שממשיך לעלות, בבירוקרטיה שמכבידה על עסקים ומשפחות, בתחושת הביטחון שנפגעת, בהיעדר משילות ובמערכות ציבוריות שאינן מעניקות לאזרח את השירות שמגיע לו.

בכל פעם שהבטחה נעלמת בתוך מסדרונות השלטון, האמון הציבורי נשחק עוד קצת. אנשים מתחילים להאמין שאין משמעות להצבעה שלהם, שכל המפלגות זהות ושאין טעם לצפות לשינוי.

אבל ייאוש ציבורי אינו גזירת גורל. אפשר לבנות פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שבה התחייבות לציבור איננה סיסמה זמנית, אלא אחריות מתמשכת.

מילה צריכה להיות מילה

ישראל יהודית קמה מתוך ההבנה שהציבור אינו זקוק לעוד מפלגה שמצטיינת בהבטחות. הוא זקוק לנציגים שמוכנים לעמוד מאחורי המילה שלהם גם לאחר סגירת הקלפיות.

איננו מבטיחים שלא יהיו מכשולים. איננו טוענים שכל שינוי יתרחש מיד. אנחנו כן מתחייבים לא להסתתר מאחורי תירוצים.

נציג לציבור את ההתחייבויות המרכזיות שלנו, נגדיר סדרי עדיפויות ונעדכן באופן שוטף מה בוצע, מה נמצא בתהליך ומה עדיין לא הושג. כאשר תתעורר התנגדות – נאמר מי מתנגד ומדוע. כאשר תידרש פשרה – נסביר לציבור מה הושג ועל מה נאלצנו לוותר. ואם ניכשל – לא ננסה לצבוע את הכישלון כהצלחה.

כך נראית אחריות ציבורית.

לא רק מה מבטיחים – אלא מי מוכן להיבחן

במערכת הבחירות הבאה אל תשאלו רק מי נשמע משכנע יותר. שאלו מי מוכן לפרסם התחייבויות ברורות, לאפשר לציבור לעקוב אחר ביצוען ולתת דין וחשבון כאשר הדברים אינם מתקדמים.

הגיע הזמן להפסיק להצביע להבטחות ולקבל תירוצים.

הגיע הזמן לבחור באנשים שמבינים שקול בקלפי הוא פיקדון של אמון, ושאמון חייבים להצדיק בכל יום מחדש.

ישראל יהודית - כי מילה צריכה להיות מילה.